הפוסט הזה שאתם קוראים עכשיו נכתב עבור האתר החדש שלנו שגם הוא חדש והועלה מחדש בגלל המצב החדש שנכנסו אליו כעסק בתחום המזון כמו כולם בתקופה הזו.

הקורונה הזו מאלצת אותנו להמציא מחדש, לצאת מהקופסה, לחשוב אחרת מכוונת אותנו לרדת לשורשי העניין של מה אנחנו עושים פה, למה באמת אנחנו בחרנו לעסוק באוכל, באפייה.. והעניין הזה של להמציא את עצמי מחדש יכול מאד להרתיע.

לי הוא מכר וותיק, מאז שפתחנו את ג'ויס, המסעדה שלנו, לראשונה אנחנו הולכים בדרך שאנחנו לא מכירים וממציאים את עצמנו מחדש כל הזמן. וכל פעם שלרגע חושבים שהגענו לאיזה פורמט חביב ובטוח משתנה לנו הכיוון, לא הרבה אבל מספיק בשביל לגלות לנו עוד עולם שמרתק אותנו לחקור אותו ולהתמקצע בו. כך עברנו שלבים מחנות אופנה (כן כן למי שלא יודע, אני יודעת גם לעצב), בית קפה, למסעדה, לקונדיטוריה, להתמקצעות במאפייה ועכשיו נפתח בפנינו עולם המעדנייה והאוכל המוכן.

הימים הללו שכרגע עוברים עלינו קצת מלחיצים אין ספק שזהו זמן מאתגר אבל גם מביאים איתם רצון להתנחם , להישען על הדברים הפשוטים המוכרים המרגיעים וכך גם באוכל פחות בא לי להתנסות באיזה מנה יומרנית ומפוצצת אלא יותר להינות מאותם מאכלים שתמיד שימחו את הלב והבטן ונתנו הרגשה של ביטחון באותם ארוחות ילדות מתוקות.

אני נזכרת כשזה רק התחיל וסגרו לנו את המסעדות שוחחתי עם ביתי על מה יהיה עכשיו, מה נעשה.. ודיברנו על כך שכעת צריך לעבור לאוכל מנחם, אוכל שמזכיר לנו את הרגעים המשפחתיים הפשוטים של הצניעות שהייתה פעם, יש משהוא בצניעות הזו שעוזר להתיישר ולעשות חישוב מסלול מחדש, מדוייק יותר, נכון יותר עבורנו, ממש כמו לחזור הביתה לרגע לקבל כוחות מחדש ולצאת שוב להתמודדות ולנצח, הביטוי הזה אוכל מנחם מחזיר אותי לילדות שלי, לשבת בצהריים מחזיקה את היד של אבא ועולה במדרגות לבית של דודה במבה.

בית עמידר צנוע אבל כל כך עשיר בריחות אוכל משכרים שמריחים אותם עוד מהשביל בכניסה תחושה שאפילו עכשיו אני יכולה לעצום את העיניים ולהרגיש אותה, ריח התבלינים, בהרט, כמון, כורכום, קינמון ..דודה במבה היתה מכינה סירים של אוכל לכל המשפחה במטבח הקטנטן שלה שהיה בגודל מטר על מטר אבל מה שיצא ממנו היה עולם שלם, תבשילים, מטעמים..  הרבה מסעדות היו רוצות להוציא ריחות וטעמים כאלה מהמטבח שלהן.

המטעמים שיצאו משם היו יכולים לנצח אפילו מסעדת מפוארות מקום עלייה לרגל של כל המשפחה, כל אחד שהיה מגיע הביתה ונכנס למטבחון הקטנטן הזה לא היה עומד בפיתוי ומכסי הסירים היו מורמים ואיזה טעימות היו רצות שם ..הרי הכי טעים זה לטעום מסיר. וזה היופי בדבר הזה העוצמה של הרגש שמתחבר בין טעם הריח והמראה אפילו של המנה הכי פשוטה שיוצר חוויה עוצמתית של הנאה שנחקקת בזיכרון אפילו אחרי שנים רבות.

דודה במבה היתה אישה מיוחדת , בשלנית למופת שהאכילה את כל המשפחה, היא עברה בדרכה הרבה התמודדויות הרבה התחלות חדשות באה ממשפחה אמידה במצריים עלתה למעברה גידלה ילדים בתוך דירת שני חדרים של עמידר אבל ניצחה את הכל והיא ללא ספק השראה, לפחות עבורי.

אני גאה לשתף אתכם במתכון של ה- "סופריטו" אלוף האלופים של שבת בצהריים מהמשפחה שלי ואם כבר מנחם מה יכול להיות יותר טוב מעוף עם תפוחי אדמה שבושל שעות ארוכות עד שממש ננשר מהעצם עטוף ברוטב עם תפוחי אדמה נימוכים.

תזכרו, שכשניכנס לפה אוכל משמח הכל שלם, הלב והנשמה כאחד.

שלכם,

דניאלה

המתכון, עוף סופריטו:

מצרכים:

4 כרעיים 

4 תפו"א חתוך לקוביות (לא קטן ולא גדול)

תבלינים: 1 כפית כורכום, מלח, פלפל והל 1/4 כפית

1 כוס מים חמים או ציר עוף

שמן לטיגון

אופן ההכנה:

1. יש לטגן את קוביות תפו"א בשמן עד ששחום מכל הצדדים ולהוצי מהסיר לכלי נפרד
2. בסיר להניח את העוף ולהוסיף את התבלינים
3. לטגן את העוף משני הצדדים ולהוסיף בהדרגה מים חמים
4. אחרי חצי שעה שהמים הצטמצמו יש להוסיף את התפוח אדמה ולתת עוד בישול של רבע שעה

וזהו עכשיו לאכול!